הכנרת בתרבות הארץ הישראלית

בתרבות הארץ הישראלית נכתבו שירים רבים לכנרת בידי פזמונאים ומשוררים.

"וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת־אַפַּי?

הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?"
שירה של רחל. 

והשיר,

"קסם על ים כינרת
בשמי התכלת ירח שט
אני שלך ואת שלי
כינרת את, כינרת את אהובתי.
יפה את בליל, כינרת
הלב ילחש לך אהובה.
אני שלך ואת שלי
כינרת את, כינרת את אהובתי".

כל כך הרבה אהבה נשפכה לימה המתוקה היחידה שלנו וכל כך רבה האהבה שיצאה מהימה הזו. אירועים מיסטיים נקשרו בה, ישו פסע על גליה, וב- 2 דגים שהוציא מקרבה  וב- 5 ככרות לחם האכיל המונים מפשוטי ועניי העם לשובע.

גם בחכמת ישראל הוקצה מקום מיוחד לכנרת. האר"י, אחד מגדולי המקובלים בהיסטוריה, כותב בספרו "עץ חיים", שיש מקום אחד בעולם שלנו שמבוסס ובנוי כל כולו על חוק האהבה והנתינה — ארץ ישראל. על ישראל מאיר כוח עליון מיוחד, שמושך את כל הנשמות החיות בה לאחדות. הכוח העליון מאיר בצורה שונה על חמישה אזורים שונים בארץ ישראל:

סוג ההארה הראשון נקרא "כתר", אותו מסמל הר החרמון.  כמו מחשבה שממנה נולד הכול. הר החרמון הגבוה, הנישא בלובן פסגתו, מסמל את ההארה הזו וכמו שהכתר הוא מקור כל החיים, כך החרמון הוא המקור והראש למים שמביאים את החיים לשאר חלקי הארץ.

ההארה השנייה נקראת "חכמה". "אור החכמה" הוא האור שמביא את החיים לכול, ובלעדיו לא יתקיים דבר. המים שזורמים מהחרמון דרך נהרות ונחלים נאספים למרגלות החרמון, באזור השני בארצנו — ברמת הגולן והגליל המסמלים את אור החכמה.

ההארה השלישית נקראת "בינה". זהו החלק האצילי והנעלה ביותר.

הארה זו מבטאת את הנתינה המוחלטת, ובעולם שלנו היא מסומלת על ידי הכנרת, מאגר המים שנותן חיים לכל הארץ, ומעביר אותם מבלי להשאיר דבר לעצמו.

"החיים" שזורמים מהכנרת, מגיעים אל מרכז הארץ. "תפארת" מסמלת את הגוף על כל חלקיו: לב, ריאות, כבד…  כל השפע שהיה במחשבה, בתכנון, מגיע אל מרכז הארץ. לא לחינם במרכז הארץ יש ריכוזים של חקלאות ענפה ושל אוכלוסיה, ואין זה מקרה שכאן מצוי ליבו של העולם, ירושלים. 

החלק החמישי והאחרון נקרא "מלכות", והאזור בארץ שמסמל אותו הוא ים המלח.

ים המלח מייצג את מצבנו האגואיסטי הנוכחי, שבו כל אחד חושב רק על עצמו, ולכן זהו המקום הנמוך ביותר בעולם, מקום שאינו יכול לתת שפע לסביבותיו. אין זה פלא שאת ים המלח מכנים 'ים המוות' — האגואיזם פשוט לא יכול להעניק חיים.

אולם כל האור והחיים מ"הכתר"  מיועדים דווקא ל"מלכות". במצב בו המלכות תתעלה לבינה היא תהפוך מחלק חסר חיים לחלק אצילי ונותן שפע כמו הבינה.

כשאנחנו, עם ישראל, נתגבר על האגו המפריד בינינו ונדמה את עצמנו לחוק הרוחני של אהבה ונתינה, נרגיש מיד את שורשינו הרוחניים, את הכוחות שפועלים עלינו, ונפעל איתם בהרמוניה.

ואולי מכאן הערגה לכנרת, מקור החיים, המים והחסדים, האהבה והנתינה שאינם מותנים בדבר: 

"הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?"