סוגיות כלכליות בהערכת שווי התחייבויות לפי כללי תקן חשבונאות בינלאומי 16- חכירות

תקן דיווח כספי בינלאומי מס' 16 "חכירות" מפרט את העקרונות להכרה, למדידה, להצגה וגילוי של חכירות. מטרת התקן לספק למשתמשים בדוחות הכספיים מידע ויכולת להעריך את השפעת החכירות על מצבן של החברות.

על פי כללי התקן, בעת התקשרות בחוזה, ישות תעריך אם החוזה הוא חכירה או אם הוא כולל חכירה. חוזה הוא חכירה או כולל חכירה אם הוא מעביר זכות לשלוט בשימוש בנכס מזוהה לתקופת זמן עבור התמורה. ישות תעריך מחדש אם חוזה הוא חכירה רק במידה ותנאי החוזה השתנו. התקן החדש דורש הפרדה בחוזה בין רכיבים שהם חכירה לבין רכיבים שאינם חכירה (קרי, רכיבי שירות).

תקופת חכירה

תקופת חכירה היא תקופה שלא ניתנת לביטול החוזה. תקופת חכירה  כוללת אופציות לערכה/ ביטול חכירה במידה וחוכר באופן ודאי וסביר עומד לממש את האופציה. תקופה של זמן עשויה להיות מתוארת במונחים של כמות השימוש בנכס מזוהה.

מדידה של התחייבות החכירה

במועד התחילה חוכר ימדוד את התחייבות החכירה בערך הנוכחי של תשלומי החכירה שאינם משולמים באותו מועד. תשלומי החכירה יהוונו תוך שימוש בשיעור ריבית הגלום בחכירה, אם שיעור זה ניתן לקביעה בנקל. היה ולא, החוכר ישתמש בשיעור ריבית תוספתית. לאחר מועד התחילה, חוכר ימדוד את נכס זכות שימוש על ידי יישום מודל עלות.

בעת מדידה עוקבת, הערך בספרים של ההתחייבות יוגדל כדי לשקף את הריבית על התחייבות החכירה, ויוקטן כדי לשקף את תשלומי החכירה שבוצעו במהלך התקופה. כמו כן, המדידה העוקבת של הערך בספרים תשקף כל הערכה מחדש או שינויי חוזה שבוצעו, או שינוי של תשלומי חכירה שבמהותם הם קבועים.

שיעור ריבית להיוון

בעת מדידת התחייבות בגין החכירה, על ישות לבחור ריבית היוון לצורך המדידה:

  • שיעור ריבית הגלום בחכירה (interest rate implicit in the lease): שיעור ריבית שגורם לערך הנוכחי של תשלומי החכירה ושל ערך השייר שאינו מובטח להיות שווה לסכום השווי ההוגן של נכס הבסיס ושל עלויות ישירות ראשוניות כלשהן על המחכיר.
  • ריבית תוספתי של החוכר (:(lessee's incremental borrowing שיעור הריבית שהחוכר היה נדרש לשלם על מנת ליטול הלוואה בהיקף הנדרש לתקופה דומה בסביבה עסקית דומה.

קשיים בהערכת שווי ריבית תוספתי

התקן נכנס לתוקף החל מ31.12.2018. על פי הגדרות הריבית התוספתי יש לאמוד את שיעור  הריבית שהיינו נדרשים לשלם בגין הלוואה אילו היינו חפצים להשיג נכס דומה לתקופה דומה שמגובה בבטוחות דומות. לצורך כך יש לבדוק תיק האשראי של החברה תוך התייחסות להרכב הביטחונות. ראשית נבדק אשראי שמוגדר כאשראי "סולו" הנשען על כושר ההחזר של הלווה וסיכון האשראי המוערך ע"י הגורם המממן. סיכון האשראי מורכב ממספר פרמטרים, בין היתר, סיכון פיננסי, סיכון בנקאי, סיכון ניהולי, סיכון עסקי וענפי. בהמשך בודקים איכות ורמת כיסוי הבטוחות.  בחברות מסורתיות ניתן לאמוד את שיעור ריבית ע" בדיקת התשואה לפדיון של החוב הסחיר של החברה או על ידי בחינת מצבת ההלוואות שלה במערכת הבנקאית, תוך התאמת מח"מ ובסיסי הצמדה. כל אלו כלולים בתהליך ייעוץ כלכלי שרצוי ונכון לחברה לקבל לפני שהיא מבצעת פעולות בתחום הנ"ל.

במקרה של חברות מו"פ העדיפות הראשונה היא קבלת ציטוט מהבנק להלוואה דומה תוך ביצוע התאמות למח"מ ולבסיס ההצמדה. במקרים מסוימים נהוג להשתמש בתשואה לפדיון של אג"ח להמרה, ככל שקיים. על פי רוב בחברות בראשית דרכן דבר זה בלתי אפשרי בשל הסיכון הרב הטמון בפעילות החברה; כמו גם, בשל הימנעות המערכת הבנקאית להעניק אשראי לחברות מסוג זה. במקרים מסוג זה, קיימות מספר אופציות אשר עומדות בפני מעריך השווי:

  1. דירוג סינטטי– ע"ב מתודולוגיית הערכה של חברות הדירוג בינלאומיות (S&P, Moody's, Fitch) לענף הספציפי בו פועלת חברה, מבצע מעריך שווי הערכת רמת סיכון של החברה על מנת לקבל דירוג סינטטי על בסיסו נבדקים רמות ריביות בסולמות הדירוג השונים בהתאם למח"מ ההתחייבות ובסיס הצמדה.
  2. קרנות הון סיכון– בחינת רמת הריביות בחברות פורטפוליו בקרנות הון סיכון וקרנות שמעניקות חוב לחברות מו"פ.

לאחר ביצוע של עבודות רבות בתחום תקן 16 ניתן לקבוע בוודאות כי אין עבודה אחת שדומה לשנייה, וכל מקרה מחייב מחדש הפעלת שיקול דעת של מעריך שווי.