נולדנו! מזל טוב! אנחנו מתחילים להיאחז בחיים, ברוב המקרים נראה שהכול כבר מוכתב לנו מראש, איך להתנהג, איך להתלבש, מה לעשות, מתי צריך להתחתן, מתי ללמוד, ילדים, עבודה, יש מן אווירה כזו, בחברה, השפעה עלינו, שאנחנו כחלק מזרם החיים ולשם נעים כולם.
לחלק קטן מהאוכלוסייה פתאום צצות שאלות כמו: לשם מה נולדתי? מה הטעם בחיי? אני חי ומת וזהו? שאלות אלו יכולות להתעורר גם אצל ילדים, אך הן נעלמות די מהר ואולי שוב יתעוררו מאוחר יותר במהלך חייהם. השאלות האלו מעידות על אדם מפותח, סקרן הרוצה לגלות משהו אחר, נסתר אולי, גבוה יותר, חשוב יותר, ערכי יותר.
כמו במשל התולעת בצנון של בעל הסולם :"אֲבָל בְּרֶגַע שֶבִּקְעָה אֶת קְלִיפַת הַצְנוֹן, וְחוֹטֶפֶת מַבָּט מִבַּחוּץ לַצְּנוֹן, הִיא תְּמֵהָה וְאוֹמֶרֶת: "אֲנִי חָשַׁבְתִי שֶׁכּל הָעוֹלָם הוּא כְּמִידַת הַצְּנוֹן שֶׁנּוֹלַדְתִּי, וְעַתָּה אֲנִי רוֹאָה לְפָנַי עוֹלָם גָּדוֹל נָאוֹר אַדִּיר וְיָפֶה לְהַפְלִיא".
כשמתחילות להתעורר באדם שאלות מסוג זה, השאלות האלו לא נותנות מנוחה, והאדם מתחיל בחיפוש התשובות. החיפוש הוא אחר מילוי לריקנות ואנו זקוקים למילוי מסוגים שונים כגון: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, ידע וכדומה. אבל אחרי שהאדם מתמלא בכל אלו, הוא מבין שכל המילויים האלו הם מילויים רגעיים, ריקים מתוכן המתפוגגים מעצמם מרגע שהגיעו ואותן שאלות עדיין לא מקבלות תשובות, בשביל מה אנו חיים?
האדם מתחיל לקבל מילוי אחר לאותן שאלות כאשר הוא מוצא סביבה מיוחדת, כמו קרקע פורייה, ששם הוא יכול לקבל הזנה לאותן השאלות, אותה סביבה המורכבת מאנשים הדומים לו, שיש להם אותן השאלות, אותו חיסרון, ריקנות פנימית ובנוסף לאותה סביבה יש ידע, אפילו ידע מדעי, אמין, והידע הזה מבוסס על מחקרים שאנשים הקדישו את כל חייהם למציאת התשובות לשאלות אלו, והכל רשום ומתועד בספרים.
אולי כדי לענות על השאלות הגדולות האלו, נחפש סביבות לגדול בהן, וכל פעם שנגדל קצת נבדוק האם קיבלנו תשובה, וכך נמשיך ונגדל עד אשר נמצא את הסביבה הטובה שחיפשנו כל חיינו.