כי צריך אותך. הצמחים צמאים והשדות כבר צהובים והחיות משוועות למים ואנחנו כולנו עייפים. בוא ותשטוף את כל האבק והלכלוך מהרחובות. מהבתים ומהלבבות. החום הוציא מאיתנו כל כך הרבה זיעה ועצבים שלא ברור מה נשאר בפנים.
פעם היו אומרים לנו תרימו את העיניים ותשטפו את הפנים בגשם הראשון…אבל לך תדע מה יש בו היום. איזה רעלים ומחלות. אפילו את הגשם הצלחנו לקלקל, אפילו את המים. החסדים שנופלים עלינו משמים.
כל ערב חוזרים הביתה נשרכים על המדרכה אנשים מעוכים.. מסתכלים על השמיים שואלים עד מתי? זה כל מה שיש? בשביל זה נולדנו? לעבוד עם אנשים שאנחנו לא מסתדרים, עבור אנשים שאנחנו לא סובלים ובשביל מה? מי באמת צריך את מה שאנחנו עושים? עם יד על הלב. כמה מאיתנו הם באמת נצרכים בעבודה.
מזג האוויר מוציא בכוח מחשבות שמתאדות להן גלים גלים מהמוח. דברים סמויים שבדרך כבר מסלקים מהר לפני שניזכר. ניזכר בילדים שהיינו. בקסם שקמנו כל בוקר לקראתו. בפליאה המתמדת שבה חיינו.
כל אדם היה אז מיוחד. לא כי הוא היה יפה, עשיר או חכם. פשוט כי הוא היה. הוא קיים אז הוא ראוי לאהבה. וגם אנחנו. היינו קיימים וזה ברור שאנחנו אהובים ויקרים. למי? לכולם. למשפחה. לחברים. ליקום כולו. וכל פגישה, כל רגע , היו סיבה למסיבה. הזמנה לחגיגה.
החמסין היוקד? מלחמות מים, וארטיקים וברד, ואבטיח קר ובריכה ואינספור הזדמנויות ליהנות מהחיים ומהדברים הכי קטנים. הגשם? ריקודים ברחובות, קפיצות בשלוליות, סחלב חם וכו' וכו'…
זה לא שמזג האוויר נעשה באמת יותר חם זה אנחנו שהשתנינו. העולם כל כך יפה והקסם בכל מקום נמצא. ואם נצליח למרות אובדן התמימות להתעקש נמצא אותו מחדש. אולי אפילו יותר חזק ועמוק ממקודם.
החיים שלנו לא נגמרו. ברגע שהבנו, רק אז הם באמת מתחילים! מתחילים ללמוד לאהוב. למרות שלי יש אגו עד השמים וגם לך- נסתכל אחד לשני בעיניים, נסתכל מלב אל לב. לא על העטיפה שדהתה עם השנים, לא על כל הקישוטים שאספנו עם השנים אלא על הניצוץ שבפנים.
כל הילדים יפים. למה? כי הם כולם אהובים. הם כולם פוטנציאל גדול ארוז באהבה מהטבע. ואנחנו? עוד יותר!!! נסתכל מהלב על הניצוץ שנולדנו איתו , נחפש אותו באנשים מסביבנו ונמצא אותו בתוכינו!!
גשם בוא. אנחנו מוכנים. תשטוף אותנו בחסדים. תנקה אותנו ברחמים.